מדד BMI משמש במשך עשרות שנים כלי בסיסי לקביעת השמנה, אבל מחקר בינלאומי חדש מצא שהוא עלול להחמיץ חלק מהאנשים עם עודף שומן משמעותי — וגם לסווג אחרים ביתר. החוקרים ניתחו נתונים של יותר מ־844 אלף מבוגרים, והראו כיצד הוספת מדידת היקף מותניים והערכת התפקוד הבריאותי יכולה לשנות את תמונת האבחון.
חמש נקודות מרכזיות
- מחקר ב־Nature כלל 844,108 מבוגרים מארבעה מאגרי מידע בסין, בריטניה, ארצות הברית וספרד.
- לפי השוואת המדדים, BMI לבדו פספס 5.2%–8.6% ממקרי ההשמנה וסיווג ביתר 1.2%–3.1% מהנבדקים, תלוי בקבוצה.
- ההגדרה המשולבת מוסיפה מדידת היקף מותניים ויחס מותניים לגובה במקום להסתמך רק על משקל וגובה.
- מחברי המחקר מבחינים בין השמנה קלינית הכוללת עדות לפגיעה בתפקוד ובאיברים לבין עודף שומן ללא פגיעה כזאת.
- המחקר אינו מייתר את BMI ואינו משנה באופן אוטומטי המלצות לאדם מסוים; הוא מציע לשפר הערכה רפואית אישית.
מה מצאו החוקרים במחקר הגדול?
מחקר שפורסם ב־11 בנובמבר 2026 בכתב העת Nature בדק כיצד הגדרות חדשות להשמנה משנות את האבחון בהשוואה לשימוש במדד מסת הגוף BMI. הצוות ניתח נתונים של 844,108 מבוגרים מארבע קבוצות מחקר בסין, בריטניה, ארצות הברית וספרד. המסקנה המרכזית: כאשר מוסיפים מדידות של היקף המותניים ושל יחס המותניים לגובה, מסווגים באופן שונה חלק משמעותי מהנבדקים — גם כאלה שנראו 'תקינים' לפי BMI וגם אנשים שהמדד סיווג אותם כהשמנה בלי חיזוק מהמדדים האחרים. המאמר ב־Nature.
איך מחשבים BMI ולמה הוא לא מספיק?
BMI הוא משקל הגוף בקילוגרמים מחולק בריבוע הגובה במטרים. זהו מדד קל וזול, ולכן משתמשים בו ברפואה ובמחקר כבר שנים. אבל הוא אינו אומר היכן בגוף נמצא השומן, מה כמות השריר, ומה ההשפעה של הרכב הגוף על בריאות האדם. שני אנשים עם BMI זהה יכולים להיות שונים מאוד במסת השריר, בשומן הבטני ובתפקוד מערכות הגוף. גם גיל, מין, תורשה ומחלות כרוניות משפיעים על פרשנות הממצא. המטרה אינה 'לבטל' את המדד, אלא להימנע מהפיכתו לאבחנה יחידה שמחליפה הערכה קלינית.
מה ההבדל בין השמנה קלינית להשמנה קדם־קלינית?
הוועדה שפרסמה ב־2025 מסגרת אבחון ב־Lancet Diabetes & Endocrinology הציעה שתי קבוצות. השמנה קלינית מתארת עודף רקמת שומן המלווה בפגיעה בפעילות איברים או בתפקוד יומיומי. השמנה קדם־קלינית מתארת עודף רקמת שומן ללא הוכחה של פגיעה תפקודית קיימת, אך עם סיכונים עתידיים אפשריים. ההבחנה אמורה לסייע להתאים טיפול ומעקב לפי מצב הבריאות ולא לפי מספר בודד. זו אינה חלוקה ל'מסוכנים' ו'בריאים': גם למי שאינו סובל כעת מתסמינים עשויים להיות גורמי סיכון שדורשים תשומת לב.
בכמה אנשים BMI עלול לטעות?
בארבעת מאגרי המחקר, חיבור BMI למדדי היקף הגוף הגדיל את שכיחות ההשמנה שנמדדה ב־3.3%–7.4% לעומת הסיווג על פי BMI בלבד. החוקרים מצאו כי BMI לבדו החמיץ 5.2%–8.6% מהנבדקים שלפי ההגדרה המשולבת הוגדרו כבעלי השמנה, ומנגד סיווג ביתר 1.2%–3.1% מהנבדקים. אלה טווחים המשתנים בין אוכלוסיות, ולא 'שיעור הטעות' של כל שקילה במרפאה. נוסף על כך, בקבוצות השונות השמנה קלינית היוותה 22.7%–31.3% מכלל מי שהוגדרו בעלי השמנה. הודעת Nature על משמעות הממצאים.
למה היקף המותניים משנה את התמונה?
שומן שמצטבר באזור הבטן עשוי להיות קשור לסיכונים מטבוליים ולבביים שונים משומן באזורים אחרים. לכן מדידה של היקף המותניים או יחס ההיקף לגובה מוסיפה מידע ש־BMI אינו מספק. עם זאת, היקף מותניים כשלעצמו לא מספר אם לאדם יש מחלת לב, סוכרת או פגיעה בתפקוד. מסגרת האבחון החדשה מציעה לשלב בין גודל הגוף, התפלגות השומן, בדיקות רפואיות והערכת תפקוד, במקום להחליף מספר אחד במספר אחר.
מה אומרים נתוני המעקב לאורך עשר שנים?
המחקר בחן גם התקדמות ממצב קדם־קליני למצב קליני לאורך זמן. בחלק מקבוצות המחקר, 77.4%–91.3% מהאנשים שסווגו עם השמנה קדם־קלינית לא עברו לשלב של השמנה קלינית במהלך עשר שנות מעקב. זו אינה הבטחה אישית ולא סיבה להתעלם מסיכון: היא מראה שהמהלך הבריאותי שונה בין אנשים ושלא כל מי שמסווגים באותה קטגוריה יפתחו את אותן בעיות בריאות. אי אפשר להסיק מהתוצאה שדיאטה, פעילות גופנית או טיפול תרופתי מיותרים, או שמי שלא התקדמו למחלה נשארו ללא כל שינוי במצבם.
האם זה משנה את האופן שבו מטפלים בהשמנה?
נכון לעכשיו מדובר באימות של מסגרת מחקרית ובהצעה לדיוק האבחנה, לא בהנחיה שכל קופות החולים בעולם החליפו שיטת אבחון. מחקר כזה עשוי להשפיע בהמשך על בחירת מטופלים לטיפול ועל המדדים שבהם מודדים תוצאות, אך ההחלטות תלויות בראיות נוספות, בהנחיות מקומיות ובמצב האישי. טיפול בהשמנה כולל לעיתים תזונה, פעילות גופנית, ליווי התנהגותי ותרופות במצבים מסוימים, אך אין לקבוע זכאות לתרופות רק על בסיס היקף מותניים בלי הערכה רפואית.
הזווית הישראלית
BMI מופיע בישראל בתיקים רפואיים, במכוני כושר ובמדריכי תזונה. הממצאים מדגישים שכדאי לשלב אותו עם מדדים נוספים ועם שיחה על תפקוד, גורמי סיכון ותחלואה. מי שמעוניין להעריך את מצבו יכול לבקש מהרופא או מהדיאטנית להתייחס גם להיקף מותניים, למדדים מטבוליים ולמחלות רקע. מחקר זה אינו משנה רשמית את סל התרופות או את נהלי קופות החולים בישראל. עוד באתר: המחקר על טיפול בהשמנה בילדים והאזהרה לגבי תרופות GLP-1 וראייה.
אחרי מה לעקוב?
הנחיות מקצועיות שיאמצו או ישנו את ההגדרות, בדיקות תיקוף באוכלוסיות נוספות וניתוח של השפעת סיווג חדש על החלטות טיפול ותוצאות בריאות. המדד החשוב אינו רק כמה אנשים עוברים מקטגוריה אחת לאחרת, אלא האם השינוי מוביל לטיפול טוב יותר.
מקורות
- Nature, המחקר המלא מ־11 בנובמבר 2026
- PubMed: תקציר המחקר
- Nature Portfolio, הודעת העיתונות מ־12 בנובמבר
- The BMJ, רקע וסיקור
צילום אילוסטרציה: מדידת היקף מותניים. Photo by B Y G on Unsplash.