כל 435 המושבים בבית הנבחרים עומדים לבחירה ב-3 בנובמבר, אבל בפועל הקרב על השליטה בוושינגטון מתרכז במספר קטן בהרבה של מחוזות. לפי Reuters, רק כ-50 מרוצים נחשבים תחרותיים באמת. Cook Political Report מציב כרגע 21 מהם בקטגוריית Toss Up – מרוצים שבהם לשני הצדדים סיכוי ממשי לנצח – ומתוכם 16 מוחזקים כיום בידי רפובליקנים ורק חמישה בידי דמוקרטים.

זו נקודת הפתיחה שמסבירה למה בית הנבחרים נראה כרגע נוח יותר לדמוקרטים מהסנאט. המפלגה הרפובליקנית מחזיקה ברוב זעיר, והדמוקרטים צריכים להפוך רק מספר קטן של מחוזות כדי לחזור לשליטה. מנגד, מפת המחוזות שנבנתה מחדש בכמה מדינות מעניקה לרפובליקנים שכבת הגנה חשובה, ולכן יתרון ארצי בסקרים עדיין לא מבטיח רוב.

התחזית כרגע: יתרון לדמוקרטים, אבל לא הכרעה

הנתון הארצי החזק ביותר הוא ה-generic ballot – השאלה באיזו מפלגה הבוחר מעדיף לתמוך בבחירות לקונגרס במחוז שלו. ממוצע Silver Bulletin, שעודכן ב-10 בספטמבר, מציב את הדמוקרטים ביתרון של 6.6 נקודות. בגרסה המותאמת לבוחרים צפויים היתרון אף גדול יותר. זה פער משמעותי, במיוחד בבחירות אמצע שבהן מפלגת הנשיא נוטה בדרך כלל לאבד מושבים.

גם מודלים שמנסים לתרגם את המגמה הארצית למושבים נותנים כרגע יתרון לדמוקרטים. מודל אקדמי של Cornell University מעניק להם כ-80% סיכוי לזכות ברוב ומעמיד את התוצאה המרכזית סביב 226 מושבים לדמוקרטים מול 209 לרפובליקנים. ב-Polymarket הסיכוי לבית נבחרים דמוקרטי נע סביב 88%. כל אלה הן תחזיות, לא תוצאות, אבל הכיוון ביניהן דומה.

Cook מציג תמונה קצת יותר זהירה ומעשית: 21 מרוצים מוגדרים Toss Up, עוד 16 מוגדרים Lean – כלומר תחרותיים אבל עם יתרון לאחד הצדדים – ומספר נוסף של מחוזות עדיין נמצאים ב-Likely. המשמעות היא שהמפה עדיין פתוחה, אבל הדמוקרטים מגיעים לשלב האחרון של הקמפיין עם יותר הזדמנויות לתקוף מושבים רפובליקניים מאשר להפך.

שמונה המרוצים שכדאי להכיר

לרשימה הזאת צריך להוסיף גם את קולורדו 8, פלורידה 14 ו-25, מישיגן 7 ו-10, ניו ג'רזי 7, אוהיו 7 ו-9, פנסילבניה 7 ו-8, טקסס 34, וירג'יניה 2 ו-וושינגטון 3 – כולם מוגדרים כרגע Toss Up על ידי Cook. יחד עם שמונת המרוצים שפירטנו למעלה, אלה 21 מחוזות שבהם שני הצדדים מגיעים לישורת האחרונה עם סיכוי ממשי לנצח. אין "מדינה אחת" שתכריע את בית הנבחרים: הרוב ייבנה מצירוף של פרברים בניו יורק ובווירג'יניה, אזורים כפריים באיווה ובוויסקונסין, מחוזות לטיניים בקליפורניה ובטקסס ומחוזות צמודים באריזונה ובפנסילבניה.

למה המפה חשובה כמעט כמו הסקרים

בניגוד לסנאט, שבו כל מדינה בוחרת שני סנאטורים, בית הנבחרים מחולק ל-435 מחוזות. כל מחוז בוחר נציג אחד, וכל המושבים עומדים לבחירה אחת לשנתיים. אחרי כל מפקד אוכלוסין מחולקים המושבים בין המדינות מחדש ומשרטטים את גבולות המחוזות, ובשנים האחרונות כמה מדינות אף ביצעו שרטוטים מחדש באמצע העשור.

כאן נכנס הגרימנדרינג – שרטוט גבולות שנועד לשפר את סיכויי אחת המפלגות. אפשר לרכז מצביעים של היריבה במספר קטן של מחוזות או לפזר אותם בין מחוזות רבים. לפי ניתוח שפורסם ב-Axios, המפות החדשות שנוצרו מאז 2024 מעניקות לרפובליקנים יתרון מבני של בערך תשעה מושבים. לכן גם אם הדמוקרטים ינצחו בהצבעה הארצית בפער של כמה נקודות, המאבק על 218 המושבים הדרושים לרוב עדיין יכול להיות צמוד.

המאבק על המפות לא הסתיים. רק השבוע חסם בית המשפט העליון של ארה"ב את השימוש במפה רפובליקנית חדשה במיזורי, שהיתה עשויה לפרק מחוז דמוקרטי באזור קנזס סיטי. בקליפורניה, מנגד, שרטוט מחדש עשוי לסייע לדמוקרטים בכמה מחוזות. טקסס היא אחת המדינות שבהן הרפובליקנים ניסו להגדיל את היתרון שלהם דרך שינוי גבולות.

מה בעצם עושה בית הנבחרים?

בית הנבחרים הוא אחד משני בתי הקונגרס, וללא אישור שלו אי אפשר להעביר חוק פדרלי רגיל. הצעת חוק צריכה לעבור גם בבית הנבחרים וגם בסנאט בנוסח זהה לפני שהיא מגיעה לנשיא. בגלל שכל 435 החברים נבחרים מחדש כל שנתיים, הבית נחשב לגוף שמגיב מהר יותר לשינויים בדעת הקהל.

לבית יש גם כמה סמכויות ייחודיות. חוקי מס והכנסות חייבים להתחיל בו, והוא ממלא תפקיד מרכזי בתקציב ובהקצאת כספי הממשלה. לבית יש גם את הסמכות הבלעדית לפתוח הליך הדחה נגד נשיא או בעל תפקיד פדרלי – הוא מצביע על סעיפי ההדחה, בעוד שהמשפט עצמו נערך בסנאט.

בנוסף, ועדות בית הנבחרים מפעילות פיקוח נרחב על הממשל, מזמנות עדים ומקיימות חקירות. במקרה נדיר שבו אף מועמד לנשיאות אינו משיג רוב בחבר האלקטורים, בית הנבחרים הוא שבוחר את הנשיא – אז כל משלחת מדינתית מקבלת קול אחד. השליטה בבית קובעת גם מי יהיה יו"ר בית הנבחרים, מי יעמוד בראש הוועדות ואילו חקירות וחקיקה יזכו לעדיפות.

למה השליטה בבית חשובה במיוחד לטראמפ

אם הרפובליקנים ישמרו על הבית, טראמפ יוכל להמשיך לנסות לקדם חקיקה, תקציבים ושינויים במדיניות דרך קונגרס בשליטת מפלגתו. אם הדמוקרטים יזכו ברוב, הם יוכלו לחסום חלק גדול מסדר היום החקיקתי שלו, לשלוט בוועדות, לפתוח חקירות ולהשתמש בדיוני התקציב כדי להציב תנאים לממשל.

הבחירות לבית הן לכן לא רק 435 מרוצים מקומיים. הן גם הצבעת ביניים על הנשיאות. מאזן התמיכה בטראמפ נמצא עמוק בתחום השלילי, והמפלגה שלו נאלצת להגן על רוב זעיר מאוד. מנגד, הרפובליקנים נהנים ממפות מחוזות נוחות יותר בחלק מהמדינות ומיתרון בגיוס כספים בחלק מהמרוצים. זו הסיבה שהסקרים הארציים נראים כרגע טוב לדמוקרטים, אבל איש עדיין לא יכול להתייחס לרוב כאל עובדה מוגמרת.

מי שרוצה להבין את התמונה המלאה צריך לעקוב במקביל אחרי שלושה נתונים: הפער בממוצע הארצי, מספר המחוזות שמדורגים Toss Up, והאם המרוצים הרפובליקניים בפרברים מתחילים להישבר לכיוון הדמוקרטים. אם שלושת הסימנים האלה יישארו במקום שבו הם נמצאים כיום גם באוקטובר, הדמוקרטים יהיו בעמדה טובה מאוד להחזיר את בית הנבחרים.

לקריאה נוספת: הסנאט על הקצה – המרוצים שיכריעו מי ישלוט בוושינגטון | מרכז בחירות האמצע בארה"ב 2026

מקורות

• Cook Political Report – דירוגי המרוצים לבית הנבחרים, 11 בספטמבר 2026
• Reuters – המרוצים המרכזיים לבית הנבחרים
• Silver Bulletin – ממוצע הסקרים הארצי
• Cornell University – מודל התחזית לבית הנבחרים
• U.S. House of Representatives – מבנה הבית ותפקידו
• House History – סמכויות תקציב והכנסות
• House History – סמכות ההדחה
• Axios – השפעת מפת המחוזות על המאבק לרוב